<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער ה'</h1>
<h2>דף מג.</h2>
כשטוענין על המשכון שאבד, ותובע המלוה שלא היה [שוה] כמה שהלוה, ולוה אמר שהיה שוה יותר, נשבע שאינו ברשותו, ואחר כך נשבע לוה כמה היה שוה, עד כדי שהלוהו. ובעל המשכון הטוען למלוה לא אפרעך עד שתראה לי המשכון, שומעין לו. אבל בטוען נאבד אין טענת אותו שאומר שיראה טענה, אלא משביעו שאינו ברשותו ופורע לו תשלום מעותיו. והיכא שהמשכון בעין ואינו שוה כמה שהלוה עליו, חייב הלוה לפרוע תשלום מה שלוה, הר"ם ב"ן. והיכא שטוען המלוה אמת שהיה שוה הכלי יותר ממה שלויתי עליו, אבל איני יודע כמה, הוי מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע ומשלם, ויחרים התובע על הנתבע ממנו ממון שלא כדין, ר"י ן' מיגש ור"ם פ"ד דטוען.
והיכא שנפחת המשכון, זה אומר בשעת הלואה היה שוה כך, וזה אומר ברשותך נפחת אחר ההלואה, נשבע המלוה ונפטר. ואיכא מאן דאמר דשבועה כעין של תורה, שלא נשתמש בו, וגובה. כן [כתוב] בעיטור בחלק ג'.
<h2>דף מג:</h2>
המלוה על המשכון, שומר שכר הוא, ואם אבד דינו כשומר שכר, ואיתיה פרק שבועת הדיינין ורי"ף שם ובפרק האומנין ור"ם פ"י דשאלה ופקדון. המלוה על משכון שוה דינר, הלוה עליו אלף והתנה שאם הפסיד המשכון יפסיד האלף, הפסיד המשכון הפסיד האלף. אבל לא התנה אינו מפסיד רק שוה המשכון וישלים הלוה. ור"ח כן פירשה ההיא דפרק שבועת הדיינין דאבד קתא דמגלא וכו' בשהתנה.
<h2>דף מו:</h2>
מי שהוא מוחזק על הדבר שגזלו בשני עדים, נשבע נגזל ונוטל, ואיתיה פרק הנשבעין ור"ם פ"ד דהלכות גזילה. ורי"ף עשה בו עשרה שערים, א' [השער הראשון] נכנס למשכן ואין כלום בידו ועדים מעידים שנטל ואין יודעים מה, נשבע נגזל שזה וזה היה ובלבד שיהא אמוד. ב' [השער השני] אם ראוהו עדים, וזה אומר תן לי [שני] כלים, וזה אומר לא נטלתי אלא א', אע"פ שאינו מכחיש לעדים, שמודה שנטל, נשבע נגזל ונוטל. ג' [השער השלישי] אם לא ראוהו שיצא, רק שנכנס, והוא אומר ב' נטלת וזה אומר לא נטלתי כלום, ישבע גזלן ופטור, דגזים איניש ולא עביד. וד' [השער הרביעי] כגון שלא נכנס למשכן, ויצא כלים טמונים תחת כנפיו, וראוהו עדים, ואמר לקוחים הם בידי ממך, ובעל הבית אומר שאולים, אם אין דרכו למכור כליו ואין דרך בני אדם להצניע כלים כאלו ואותו האיש אינו צנוע, אינו נאמן ויחזיר הכלים. ה"א [השער החמישי] אם בעל הבית עשוי למכור כליו אע"פ שזה אינו צנוע ואין דרך ב"א להצניע כלים כאלו נאמן לוקח. השער השישי אם לא טען בעל הבית שאולים רק גנובים, כשטוען זה לקוחין, אפילו אינו עשוי למכור ואותן כלים אין דרך להצניע ואותו האיש אינו צנוע נאמן, דלא מחזקינן אינשי בגנבי. השער השביעי אם אותן כלים דרך להשאילן או להשכירן אינו נאמן לומר שאלו הם לקוחים בידו אם בעל הבית אומר שאולין. הוה עובדא ואפיק זוגא דסרבלא וכו' פרק נשבעין. ועשויין להשאיל ולהשכיר הם לפי המנהג ולפי השואל והמשאיל, אם הוא עשוי להשאיל לזה או זה שואל ממנו, ואע"פ שאינו עשוי להשאיל לאחרים אם עשוי להשאילו לזה נאמן בעל הבית. הרי"ף אומר אם הוא עשוי להשאיל כלי כזה, לאפוקי מר"ם פ"ח דטוען שאין בכלל דברים העשויים להשאיל ולהשכיר אלא דוקא כלים שתחלתן עשויין לכך כגון אלחול לשבעת ימי החופה. השער השמיני אם הוא מוחזק כנגנב וראוהו שהטמין תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחים הם בידי, ובעל הבית אינו עשוי למכור כליו ואין דרך ב"א להצניען ואותו האיש נמי אינו צנוע, אע"פ שזה אומר גנובים ולא מחזקינן אינשי בגנבי, כבר היה זה מוחזק כגנב, ונאמן בעל הבית. השער התשיעי אם ראוהו שיצא וכלים בידו מגולין ואומר לקוחין בידי נאמן, אם אינן עשויין להשאיל ולהשכיר אע"פ שבעל הבית זה אינו עשוי למכור כליו. והר"ח [כתב] דאפילו עשויין להשאיל ולהשכיר מכיון שהוציאן מגולין נאמן. השער העשירי ראוהו שנטלן מרשות חבירו שלא בפניו, אינו נאמן לומר לקוחין, אפילו מגולין, ואפילו בעשוי למכור. ושם תמצא באורך. ונגזל שאמרו בדיניו שנשבע ונוטל, אשתו נמי נשבעת, ואפילו אשתו של שומר ואצ"ל שומר. ושכירו ולקיטו לא איפשיט, פירש ר"ם דאין משביעין אותו על פיהם, דשקרן הוא. וגם הם אינם נשבעים, פירוש הנשבעים ונוטלים. אבל מחרימין על מי שנטל וכו' מביתו כלים, כיון שאין יודע מה לקח. וכשבעל הבית אומר כוס של זהב לקח מביתי וראוהו וכו' דאמרו דנאמן, דוקא שהוא אמוד, או שמפקידים אצלו. ואיתיה פרק הנשבעין ור"ם פ"ד דגזילה בספר נזיקין. כל שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר שמצאו בבית חבירו ואמר שלי הוא, והנתבע אומר אתה מכרתו לי או נתתו לי נאמן, וישבע היסת ככל כופר בכל. אמר משכון הוא אצלי, נשבע בנקיטת חפץ כדין נשבעין ונוטלין, וישבע עד כדי דמיו ויפטר. ואם הוא עשוי להשאיל ולהשכיר, אפילו אין עדים בשאלה ושכירות, הכלי בחזקת בעלים. ואם אמר יודע אני שהוא שלך אבל פלוני מכרו או נתנו נאמן, איתיה פרק הגוזל בתרא [קי"ד ע"ב], ר"ם פ"ח דטוען.
